כל מה שחשוב לדעת על מחלות כליה בחיות מחמד

הכליות בגופם של כלבים וחתולים הן איברים קטנים בעלי חשיבות עצומה. הממוקמות משני צדי עמוד השדרה, הן מבצעות תפקידים חיוניים רבים מעבר לייצור שתן. הכליות מסננות רעלים מהדם, מווסתות מאזן נוזלים ומלחים, שומרות על רמת חומציות תקינה, משתתפות בוויסות לחץ הדם ואף תומכות בייצור כדוריות דם אדומות. למרות גודלן הצנוע הכליות הן מהאיברים החיוניים ביותר, וללא תפקודן התקין בעל החיים לא יוכל להתקיים זמן רב.

סוגי מחלות כליה

מחלות כליה מתחלקות לשני סוגים עיקריים:

פגיעה אקוטית - מתאפיינת בירידה פתאומית בתפקוד הכליות. היא עלולה להיגרם מזיהומים, חשיפה לחומרים רעילים כמו ענבים וצימוקים, טראומה, מכת חום או התייבשות קיצונית. פגיעה אקוטית דורשת טיפול רפואי דחוף, אך עם התערבות מהירה ישנו סיכוי להחלמה.

מחלת כליות כרונית - מתפתחת באיטיות לאורך חודשים או שנים. זוהי המחלה הכלייתית הנפוצה ביותר, במיוחד בחתולים מבוגרים (פי שלושה מאשר בכלבים). הגורמים מגוונים וכוללים תהליכי הזדקנות טבעיים, מחלות תורשתיות, דלקות כרוניות, אבנים בדרכי השתן, ועוד. אחת הבעיות המשמעותיות היא שהתסמינים מתחילים להופיע רק לאחר שכ-75% מתפקוד הכליות כבר אבד, מה שמקשה על זיהוי מוקדם.

סימני אזהרה למחלות כליה

זיהוי מוקדם של מחלות כליה הוא המפתח להארכת חייו של בעל החיים ולשיפור איכות חייו. על כן, חשוב לשים לב לסימנים העיקריים של המחלה.

שתייה והשתנה בקצב מוגבר - הכליות הפגועות אינן מסוגלות לרכז את השתן כראוי, מה שגורם להפרשת שתן מדולל בכמויות גדולות ולתחושת צמא מוגברת.

ירידה בתיאבון ובמשקל - הצטברות חומרי פסולת בדם גורמת לבחילות ולירידה בתיאבון.

הקאות או שלשולים - כתוצאה מעליית רמות הרעלים בדם.

ריח רע מהפה - ריח של אמוניה או אוריאה, המוכר כ"ריח שתן", הוא סימן להצטברות חומרי פסולת.

התייבשות וחניכיים חיוורות - למרות שתייה מרובה, חיות עם מחלת כליות עלולות להיות מיובשות. חניכיים חיוורות יכולות להצביע על אנמיה, תופעת לוואי של המחלה.

שינויים בהתנהגות - ירידה בפעילות, עייפות מוגברת, או התבודדות.

אבחון מחלות כליה

כדי לאבחן מחלת כליות בבעל החיים יבצע הווטרינר מספר בדיקות. הוא יבדוק את ההיסטוריה הרפואית של בעל החיים ויבצע בדיקה גופנית. בהמשך, יפנה הווטרינר לביצוע בדיקות דם (למדידת רמות קריאטינין, אוריאה (BUN), SDMA ואלקטרוליטים, המצביעות על תפקוד הכליות) ובדיקות שתן (לבחינת ריכוז השתן וזיהוי חלבון או ממצאים אחרים). על פי הצורך יורה על בדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד או צילומי רנטגן לבחינת גודל, צורה ומבנה הכליות.

לאחר אבחון מחלת כליות כרונית, הווטרינר ידרג את חומרתה לפי ארבעה שלבים, כאשר שלב 1 הוא הקל ביותר ושלב 4 הוא החמור ביותר.

טיפול במחלות כליה

הטיפול משתנה בהתאם לסוג המחלה ולחומרתה. במקרה של פגיעה אקוטית, הטיפול כולל אשפוז, מתן נוזלים דרך הווריד, הסרת הגורם לפגיעה, ותרופות תומכות.

במקרים של מחלת כליות כרונית, הטיפול מתמקד בהאטת התקדמות המחלה ובשיפור איכות החיים:

תזונה ייעודית - מזון כלייתי מיוחד הוא מרכיב חיוני בטיפול. הוא מכיל רמות מבוקרות של חלבון, זרחן ונתרן, בנוסף לחומצות שומן אומגה-3 וויטמינים. מחקרים הראו שמזון המותאם למחלת כליות כרונית יכול להאריך משמעותית את חייהם של כלבים וחתולים עם המחלה.

אספקת מים טריים – חשוב לעודד שתייה למניעת התייבשות, באמצעות הצבת מספר קערות מים בבית, שימוש במזרקות מים (לחתולים), או מעבר למזון רטוב.

מתן נוזלים תת-עורי - בשלבים מתקדמים יותר, הווטרינר עשוי להמליץ על מתן נוזלים תת-עוריים בבית.

טיפול תרופתי - עשוי לכלול תרופות להורדת לחץ דם, קושרי זרחן, תרופות נגד בחילות, מעודדי תיאבון, ותוספי אריתרופואטין במקרים של אנמיה.

הצפי לעתיד והתמודדות

הפרוגנוזה תלויה בסוג המחלה, בחומרתה, ובמהירות ההתערבות הטיפולית. בפגיעה אקוטית, הפרוגנוזה יכולה להיות טובה עם טיפול מיידי, עם אפשרות להחלמה מלאה או חלקית.

באשר למחלת כליות כרונית, בשלבים מוקדמים (1-2), עם טיפול מתאים, בעלי חיים יכולים לחיות חודשים עד שנים עם איכות חיים טובה. גם בשלבים מתקדמים (3-4), טיפול אינטנסיבי יכול לאפשר תקופה משמעותית של איכות חיים טובה.

הטיפול בחיית מחמד עם מחלת כליות דורש מחויבות ומעורבות של הבעלים. חשוב ללמוד על המחלה, לשמור על תקשורת עם הווטרינר, להיות עקביים עם התרופות, ולעקוב אחר צריכת מים והשתנה. חשוב גם להקפיד על תזונה מתאימה ולהיות ערניים לסימני מצוקה.

למרות האתגרים, עם אבחון מוקדם וטיפול נכון, רבות מחיות המחמד עם מחלות כליה יכולות ליהנות מחיים ארוכים ואיכותיים. במרפאה הווטרינרית בגילה, אנו מציעים גישה כוללנית לטיפול במחלות כליה, המשלבת תזונה מותאמת, טיפול תרופתי מותאם, וליווי צמוד של הבעלים לאורך כל הדרך.