טיפול בזיהומים פטרייתיים בעור אצל חיות מחמד

מהי פטרת עור בחיות מחמד?

פטרת העור (דרמטופיטוזיס) היא זיהום פטרייתי נפוץ הפוגע בעור, בפרווה ובציפורניים של בעלי חיים. למרות שמה, פטרת העור אינה נגרמת על ידי תולעים אלא על ידי קבוצת פטריות הנקראות דרמטופיטים, שניזונות מקרטין – החלבון העיקרי בשכבות החיצוניות של העור, בשיער ובציפורניים.

הזיהום נפוץ במיוחד בחתולים ופחות שכיח בכלבים. חיות צעירות, בעלות מערכת חיסון שטרם התפתחה במלואה, נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח זיהום פטרייתי. לעומת זאת, הדבקה בבעלי חיים מבוגרים ובריאים פחות נפוצה, הודות למערכת החיסונית המפותחת יותר שלהם.

סימנים קליניים - כיצד מזהים פטרת עור?

הסימן האופייני ביותר לפטרת עור הוא הופעת אזורים עגולים של התקרחות. אזורים אלה מתאפיינים בדרך כלל בהיעדר שיער במרכז וגבול אדמדם היקפי.

הסימנים השכיחים:

• קרחות עגולות חד משמעיות

• עור אדמדם או מודלק באזורים הנגועים

• קשקשת עדינה על פני העור

• גרד (אם כי לא בכל המקרים)

• לעיתים, שבירות של שערות באזור הנגוע

חשוב לציין שהתסמינים של פטרת עור יכולים להשתנות בין בעלי חיים שונים, ולפעמים הסימנים עשויים להיות עדינים או לא אופייניים. בחתולים, למשל, לעיתים הזיהום מיכול לבוא לידי ביטוי רק בקשקשת מוגברת ללא התקרחות משמעותית.

אבחון פטרת עור

האבחון הסופי של פטרת עור מתבצע באמצעות שילוב של בדיקות שונות.

בדיקת מנורת ווד - בבדיקה זו מאירים את העור והפרווה באור אולטרה-סגול מיוחד. חלק מסוגי הפטריות הגורמות לפטרת עור יזהרו בצבע ירקרק-צהבהב תחת אור זה. עם זאת, לא כל הזנים יגיבו לבדיקה זו, ולכן תוצאה שלילית אינה שוללת פטרת.

בדיקה מיקרוסקופית - בבדיקה זו נאספות שערות מהאזור הנגוע ונבדקות תחת מיקרוסקופ, לעיתים בתוספת חומר המבהיר את מבנה השערה. הבדיקה מאפשרת לזהות נוכחות של נבגי פטריות או תפטיר (מיצליום) סביב או בתוך השערה.

תרבית פטרייתית - זוהי בדיקת הזהב לאבחון פטרת עור. בבדיקה זו מגדלים את הפטרייה על מצע מזון מיוחד, מה שמאפשר לזהות את הסוג הספציפי של הפטרייה ולבחון את רגישותה לתרופות שונות. תהליך זה אורך כשלושה שבועות, ולכן לרוב מתחילים טיפול על סמך חשד קליני עוד לפני קבלת התוצאות.

טיפול בפטרת עור

הטיפול הניתן לפטרת עור צריך להתאים לחומרת הזיהום, למצבו הבריאותי של בעל החיים, ולנוכחות של גורמי סיכון נוספים.

זיהומים פשוטים

זיהומים פשוטים מוגדרים כנגעים בודדים ומוגבלים בשטחם בחיית מחמד בריאה. במקרים אלה, סביר שהטיפול יהיה מקומי כמו שימוש במשחות או תמיסות אנטי-פטרייתיות המכילות חומרים פעילים כמו קטוקונזול, מיקונזול או קלוטרימזול (בריכוז של לפחות 1%). יש למרוח את התכשיר על האזור הנגוע ומעט מעבר לו, פעם עד פעמיים ביום, בהתאם להנחיות הרופא המטפל.

טיפול אפשרי נוסף הוא שימוש בשמפו המכיל חומרים אנטי-פטרייתיים כמו אנילקונזול, קטוקונזול (1-2%) או מיקונזול. מומלץ לחפוף לפחות פעמיים בשבוע, להשאיר את השמפו על העור למשך 3-10 דקות לפני שטיפה.

מקרים פשוטים עשויים להחלים גם ללא טיפול, אך טיפול מתאים יזרז את ההחלמה ויפחית את הסיכון להדבקת בעלי חיים אחרים או בני אדם.

זיהומים מורכבים

זיהומים מורכבים כוללים מקרים עם דלקות נרחבות, חיות עם שיער ארוך, בעלי מחלות נלוות, כישלונות טיפוליים בזיהום פשוט, או חיות מבוגרות. במקרים אלה, נדרשת גישה טיפולית מקיפה יותר:

טיפול סיסטמי (פומי) - תרופות אנטי-פטרייתיות כמו איטראקונזול, ניתנות במינון מותאם למשקל ולמצב הבריאותי של החיה. טיפול זה יכול לגרום לתופעות לוואי, בעיקר בתפקודי הכבד, ולכן מומלץ לערוך בדיקות דם לפני תחילת הטיפול ובמהלכו, לניטור תפקודי הכבד.

טיפול משולב - שילוב של טיפול סיסטמי וטיפול מקומי מגביר את יעילות הטיפול ועשוי לקצר את משך הזמן הנדרש להחלמה.

גילוח - במקרים של חיות עם שיער ארוך (במיוחד חתולים), גילוח של האזורים הנגועים וסביבתם יכול לשפר את יעילות הטיפול המקומי ולהפחית את כמות הנבגים בסביבה.

מניעת הדבקה והתפשטות

פטרת העור היא מחלה מדבקת מאוד, והנבגים יכולים לשרוד בסביבה למשך חודשים. לכן, בנוסף לטיפול בבעל החיים עצמו, יש חשיבות רבה לנקיטת אמצעים למניעת התפשטות הזיהום.

בידוד - יש לבודד את בעל החיים הנגוע בחדר קטן וקל לניקוי, או בכלוב גדול במידת הצורך, למשך תקופת הטיפול.

מניעת מגע - יש להימנע ממגע בין החיה הנגועה לבין חיות אחרות בבית.

ניקוי הסביבה - יש לנקות ביסודיות את כל האזורים בהם שהתה החיה: שטיפה עם דטרגנט ומים של משטחים ורצפות, חיטוי עם תמיסת מי חמצן או אקונומיקה מדוללת (1:10) למשטחים קשיחים, כיבוס של מצעים, שמיכות, ומשטחי שינה בטמפרטורה גבוהה (לפחות 60°C), וניקוי יסודי של קערות אוכל, צעצועים, ומברשות.

היגיינה אישית - בני הבית צריכים להקפיד על רחיצת ידיים יסודית לאחר מגע עם החיה הנגועה או עם חפצים שהיו במגע עמה.

פטרת עור והדבקת בני אדם

חשוב לציין כי פטרת העור בבעלי חיים יכולה להיות מדבקת לבני אדם (מחלה זואונוטית). לרוב, ההדבקה בבני אדם מתבטאת באזורים אדמדמים ומגרדים על העור, בדרך כלל במקומות שהיו במגע ישיר עם החיה הנגועה, כמו ידיים, זרועות או פנים.

ברוב המקרים, הזיהום בבני אדם קל ומחלים עם טיפול מקומי או אף ללא טיפול. עם זאת, אנשים עם מערכת חיסון מוחלשת (כגון מטופלי כימותרפיה, חולי איידס, או מושתלי איברים) נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח זיהום חמור יותר. במקרה של חשד להדבקה, מומלץ להתייעץ עם רופא משפחה.

הצלחת הטיפול וביקורות מעקב

קריטריון חשוב להצלחת הטיפול הוא שיפור קליני - היעלמות הנגעים והתחדשות השיער באזורים שהתקרחו. עם זאת, המדד האמין ביותר להצלחת הטיפול הוא תרבית חוזרת שלילית.

לאחר סיום הטיפול, מומלץ לבצע בדיקת תרבית חוזרת כדי לוודא שהזיהום חוסל לחלוטין. זאת משום שלעיתים, למרות שיפור קליני, עדיין יכולים להימצא נבגי פטריות בפרווה, מה שמהווה סיכון להישנות הזיהום ולהדבקת אחרים.

סיכום

פטרת העור היא זיהום פטרייתי נפוץ בחיות מחמד, במיוחד בחתולים צעירים. למרות שברוב המקרים מדובר במחלה לא מסוכנת, הטיפול בה דורש התמדה וסבלנות, וכן נקיטת אמצעים למניעת התפשטות הזיהום. אבחון מדויק וטיפול מתאים יבטיחו החלמה מהירה ויפחיתו את הסיכון להדבקת בעלי חיים אחרים ובני אדם.

במקרה של חשד לפטרת עור בחיית המחמד שלכם, חשוב להתייעץ עם רופא וטרינרי מוסמך לקבלת אבחון מדויק ותוכנית טיפול מותאמת אישית.